רמט בע"מ ואח' נ' בנק לאומי לישראל בעמ ואח'

החלטה

הדין הנוגע לשביתה (בין אם במסגרת הקפאת הליכים ובין אם לאו), הינו חד-משמעי: עובדים אינם זכאים לשכר ביום בו שבתו. על פי הדברים כפי שנוסחו בהלכה הפסוקה הרי בעת שביתה, מושעה חוזה העבודה האישי בין העובד למעביד; אי תשלום שכר הינו, במידה רבה, "מחירה" של הפעלת זכות זו של משפט העבודה הקיבוצי.

על מושכלה זו אין ולא יכולה להיות מחלוקת; אלא שבנסיבות המקרה, טוענים העובדים כי התייצבו לעבודה בימים כאלו ואחרים מאלו המנויים בבקשה, ואי לכך אין לפגוע בשכר המגיע להם.

ראוי להעיר, ולו למען הסרת ספק; כאשר בשביתה עסקינן, הרי אין נפקא מינא, אם התקיימה השביתה ב"מתכונתה הקלאסית" (קרי, העובדים נותרים בבתיהם או מרוכזים באספה כזו או אחרת, אינם מתייצבים ואינם עובדים), או שמא בוצעה במתכונת שונה – כגון חסימת משרדי החברה בשלשלאות ואי-מתן אפשרות לעבודה באותו מקום, דבר אשר השבית את מקום העבודה דה-פקטו.

הדין הראוי הינו, כי ביום בו הושבתה העבודה הלכה למעשה, כולל בשל פעולות של העובדים אשר השביתו הלכה למעשה את המפעל, הרי שעסקינן בשביתה לכל דבר ועניין. אין הנאמנת נדרשת לערוך "בירור עובדתי" מי מבין העובדים השתתף באותו מעשה, ומי מהם לא נטל בו חלק. משהחליטו העובדים, ברובם המכריע או באמצעות נציגותם המוסמכת, לנקוט בצעדים כאלו (תוך שהם נעזרים אף בזכויות, המוצדקות לכשעצמן, המקנה להם משפט העבודה הקיבוצי), הרי "אליה וקוץ בה" – באשר אותו דין קיבוצי חל עליהם כמכלול, על כל המשתמע מכך.

סוף דבר; אין הנאמנת חבה בתשלום שכר לעובדים בימים בהם הושבתה העבודה, כולל ובעיקר אותם ימים בהם נחסמו שערי המפעל, ושובשה באורח משמעותי פעילותו התקינה. במובן זה, דין הבקשה להתקבל.

מאידך גיסא, אם סבורים אי-אלו מן העובדים כי ביום כזה או אחר התנהלה העבודה כרגיל (שלא על דרך הטענה הגובלת בהיתממות, כי התייצבו למקום העבודה החסום בידי חבריהם), אולם הנאמנת מסרבת לשלם את המגיע להם עבורו, פתוחה בפניהם הדרך להגיש בקשה ספציפית מנומקת ומגובה בראיות הנוגעת לאותם ימים, תוך תמיכתה בתצהיר.

בכפוף להערה זו, דין הבקשה להתקבל.

ניתנה היום, כ' טבת תש"ע, 06 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: